כדורסל, בגרסה הטובה ביותר שלו, הוא ריקוד. קבוצות התקפה היסטוריות זכו לשבחים בסגנון "שירה בתנועה" על התיאום בין חמשת השחקנים, אך האלגוריה הזאת, בעצם, עשויה להתאים לכל משחק כדורסל שכולל עשרה אנשים שזזים ביחד. אם המשחק בין פרטיזן בלגרד ומכבי ת"א היום (שישי) היה ריקוד, אז הוא היה ריקוד בו פרטיזן תמיד הייתה צעד אחד לפני מכבי במשחק בו הובילה במשך 40 דקות וניצחה 75:98.

זה התחיל מההגנה. פרטיזן ידעה לחטוף פעם אחר פעם לצהובים עם שמונה חטיפות במחצית הראשונה, חסמה אותם בהתקפה והמשיכה בהתקפות מעבר נהדרות בהן הענישה את הצהובים מתחת לסל, לרוב עם דאנקים. לפני שהספקתם להגיד "אלכסיי פוקושבסקי" היה 16:35 לפרטיזן בלגרד, שבעצם הובילה משריקת הפתיחה עד הסיום.

לזכותה של מכבי ת"א ייאמר שאחרי פתיחה רעה הקבוצה של עודד קטש ניסתה. ג`ון דיברתולומיאו קלע שתי שלשות גדולות ברבע השני, תמיר בלאט התחמם מחוץ לקשת ברבע השלישי, אבל בכל פעם בה מכבי הצליחה להתקרב פרטיזן, שוב, הייתה צעד אחד מוקדם יותר. בין אם אלו היו שתי החסימות של ברנדון דייויס או השלשות של סטרלינג בראון, פרטיזן נראתה כאילו היא גדולה בכמה מידות על מכבי, גם בהגנה על הגארדים וגם בצבע.

הקבוצה של ז`ליקו אוברדוביץ` נכנסה למשחק הזה במאזן 10:8, ובמקום ה-13 ביורוליג. הצהובים הגיעו אליו במקום ה-17, במאזן 13:5, ונראו כאילו הפער גדול יותר משלושה מקומות בלבד. מכבי הצליחה לנצח את ז`לגיריס בשבוע שעבר ושיחקה כדורסל טוב יותר. אולי זאת האווירה, אולי ביטחון שקרס בשל עודף האיבודים ואולי פשוט יום רע, אבל זה היה אחד המשחקים המאכזבים ביותר של הקבוצה בצהוב-כחול עד עכשיו.

מכבי כעת במאזן 14:5, מעל אלבה ברלין, ולפני משחק לא פשוט מול ארמאני מילאנו שהתחברה לאחרונה. זאק לידיי, ניקו מאניון וחבריהם יחכו לקבוצה של קטש, שהצליחה להוריד להפרש חד ספרתי בסוף הרבע השלישי וחטפה ריצת 16:1. משם לא הייתה דרך חזרה עד לדקות הסיום. תמיד יש את המשחק הבא.